בקיץ של שנת 1992

בקיץ של שנת 1992 צייר אותי מרצ'לו, בכיכר הרפובליקה שבפירנצה, בפחם שחור. בצד שמאל למטה, ליד החתימה שלו, הוסיף לב קטן וצבע אותו כחול. מהרישום ניבטת אלי ילדה-אישה עם מבט עמוק, עצוב - ספק מובס ספק מאשים – שיש בו גם זיק נסתר של שובבות. השפתיים שלה קפוצות מעט בחוסר שביעות רצון קל אך חולף, טיפוסי לנערה מתבגרת. אותה ילדה-אישה מזכירה-לא מזכירה לי אותי. ואני תוהה האם החלק הנשי שבה, הוא איך שדמיין מרצ'לו שאראה בבגרותי, או שאולי הוא שייך לאהובתו באותם הימים, שאת דמותה הוא מצא בכל אחת. ומי בכלל היה מרצ'לו? אולי סטודנט צעיר לאמנות שהתפרנס מרישומי רחוב, או עובד במכרה יהלומים שהציור היה עבורו תחביב של שעות אחר הצהריים המאוחרות. אולי בחור שרמנטי ויפה תואר כמו מרבית הגברים האיטלקיים הטיפוסיים, או בן למהגרים קוריאניים. ואולי הוא נמצא ברקע של אחד התצלומים שלי מהפונטה וקיו, לשם הגעתי כמה פעמים מאז.  ואולי אני אלך לחפש אותו, וכשאני אמצא, אני אראה לו את הרישום ואשאל אותו מי אני.

יש אנשים, תמירים, חצי שקופים שעומדים בקצה האוקיינוס. שם הם עומדים, קווי מתאר מסודרים לפי צורתו של קו החוף, סחופי מלח, כוכבים ושנים, והגלימות שלהם מתנופפות ברוח בתנועה גלית. הם עומדים שם ויודעים [האנשים] שידם אינה מגעת עד היכן שהיו רוצים. ומגיע בחור, מין טיפוס כזה ביתי, ממושקף, עולה ומטפס על שובר הגלים, בוחר נקודה שנראית לו אידיאלית ומתיישב שם. הים תמיד הרגיע אותו, ועכשיו, אחרי שהוא העביר ביקורת בוטה על הפרופסור שלקח אותו תחת חסותו לפני כמה שנים, ובעקבות כך נוצרה מהומה, הוא היה זקוק לו [לים]. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, והביקורת שלו תמיד הייתה נבונה, אבל משום מה הוא אף פעם לא הצליח לנסח אותה באופן שרוב בני האדם יוכלו לקבל [או לפחות אלו מביניהם שיש להם את הרצון לכך]. בכלל, בני אדם היו חידה בעיניו, והוא ביחסו אליהם היה קרוב-רחוק. זה בגלל שכבר מגיל צעיר הוא הבין שהדרך היחידה שלו להתנהל בעולם תהיה אנליטית. וגם שכנראה הוא סובל מעודף שכל, בנוסף להיעדר מובנה של טאקט. בזמן שהוא היה שקוע בהרהורים, האנשים ראו את הגל העצום מגיע מאחוריו. הם לא יכלו לעשות דבר. אחרי כמה שניות הוא הועף ממקום מושבו לגובה רב ונטרק חזרה למטה אל הסלעים. [ואפשר גם לראות בכך אינטרפרטציה אירונית לנרקיסוס של דאלי]. לאחר מכן צף, דומם, נישא על גבי הגלים, ובתוכו גלומים כל מי שאת חייהם הוא יכול להציל ואישה אחת שהוא יכול לגרום לה הרבה אושר. האנשים שלחו יד עדינה ורכה עם אצבעות ארוכות, הרימו אותו, והניחו אותו על החול הרך. מישהו ודאי כבר יאסוף אותו משם. 

אין תגובות:

פרסום תגובה