פסטה פנה ובחור בגובה 1.83 מ'


אני נעמדת בדיוק במרכז, ומותירה ביני ובין ארבעת קירות החדר מרחקים שווים. שם הכול נאסף ומתגבש ומתקבע ומתמצק עד שאי אפשר לשנות דבר. [אני מנסה לנחש איך מתרגמים לאנגלית את הפועל "מתעצה". אולי "becoming a tree" או "treeing"]. שם אני נמצאת, מכונסת לתוך נקודה יחידה. ומסביבי ערבוביה של כל מה שהוא לא אני. או אולי בעצם זו אני שמשמשת בערבוביה, בזמן שכל השאר נמצאים ביחסים סימטריים מדויקים כמו נברשות בתקרות של חדרים במלון 'וולדורף-אסטוריה' בירושלים. המרחק בינינו, [ביני ובין כל מה שהוא לא אני], עצום ובלתי ניתן לגישור. ורק לעיתים נדירות אפשר להרגיש הרמוניה, ולהבין שגם לנשימה יכול להיות משקל לא מבוטל.

מהבוקר הטלפון מצלצל ומפסיק לסירוגין, אבל אחרי כמה ימים שבהם לא החלפתי מילה עם איש, אני לא עונה מחשש שמא יבקע מגרוני בליל של מילים מטורף וחסר משמעות. ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב, שאם רק דבר אחד קטן היה שונה, למשל אם היו לי אצבעות ידיים ארוכות ודקות. אז כנראה בית האבן הפסטורלי, המפתחות לדלת העץ שבכניסה, שביל הכורכר, שער הברזל, וצלילי הנגינה של הסונאטה לפסנתר מספר17  אופוס31  שבוקעים משם, היו שלי. ואז וודאי הייתי מאושרת.

לפעמים הוא מתחפש להודי מעופף. ותמיד נודף ממנו ריח חזק של איפור, שמזכיר לי ריח של גריז, גם אחרי שהוא מתקלח. הריח הזה מתערבב בריחות אחרים ומשתלט עליהם. אחרי שהוא הולך אפשר למצוא נצנצים אדומים מתחבאים בכל מיני פינות. הוא קטן ורזה, אבל השרירים שלו חזקים כמו ברזל. הם לא מהסוג של שרירי המותרות המנופחים שמתעצבים בחדר כושר, אלא כאלו שנדמה שקשורים בהישרדות או בקיום. הוא מחבר שירים. באחד מהם הוא מזכיר 'חום גוף'. ואני מצטערת על כך שהזיכרון שייך לשכל, אבל לא לחושים. כי אתה יכול לזכור שהיה חום גוף, פעם, מזמן, אבל לא לחוות אותו, עד שהוא ישנו שוב.

ביני ובין העולם מפרידה שכבה בעובי של 2 ס"מ בערך. בתוך אותה שכבה זורמים ברקים בעוצמות משתנות, שתלויות במטען החשמלי שמצטבר אצלי בקצוות. וכך, לפי גובה השערות שסומרות אצל מי שמנסה להתקרב אלי, אני יכולה לנחש מה רמת המתח ולמדוד אמפר. כל המידע שעובר באותה שכבה, בכל כיוון, משתבש באיזשהו אופן. לכן זה מאוד הגיוני שאני הולכת למכולת בכוונה לקנות ביצים אורגניות, וחוזרת הביתה עם פסטה פנה ובחור בגובה 1.83 מ', שקוראים לו ברקאי, שהתנדב לבשל ארוחת ערב. ואולי, רק אולי, יום אחד אני אפגוש כלוב פאראדיי, ולא ארגיש שאני זקוקה למתורגמן. 

אין תגובות:

פרסום תגובה