ביום שלישי, ה-5 באפריל בשעה 12:36, הפכתי להיות חברה של איתן. באותו הבוקר הפכתי להיות חברה גם של שי. בשבועות שקדמו לו חברתי לעוד כמה אחרים וכנראה שכך אנהג גם בעתיד. בכל מקרה, בעניין הזה אוכל לעקוב אחרי עצמי בדיוק קפדני וזה חשוב. לפני שאיתן ואני נהיינו חברים החלפנו בינינו כמה משפטים, אבל מאז יש בינינו שתיקה הדדית. [אח שלי אהוד, שגם הוא פיסיקאי, גידל עגבניות מחקר במעבדה שבה הוא עובד. לכן היו כמה שבועות שבהם הוא אכל רק מאכלים שיש בהם עגבניות כמו שקשוקה, פסטה ברוטב עגבניות, פשטידת עגבניות, עגבניות מיובשות ומרק. זה הפך אותו לאדם מעניין יותר. והוא הכי מצחיק אותי כשאת הסלט הוא מכנה "האוכל של האוכל שלי"]. למרות השתיקה, עם כל יום שחולף אני לומדת עליו עוד קצת, ואולי בעוד כמה שנים הוא ישאל מה שלומי ואני אענה לו שהכל בסדר.
הפעילות החברתית הענפה שלי בדרך כלל כוללת is attending, changed her profile picture, commented on …'s status, shared a link, posted a photo. עד היום היא לא כללה is in a relationship ו- is married לא זכה לתיעוד ראוי וממילא הוא כבר שייך לעבר. מדי פעם אני משתפת אחרים ב- what's on my mind חושפניים ברמות שונות ומקווה שינהגו בהם בעדינות הראויה. לפעמים אני מתאכזבת. בסוף יום חמישי הבוס שלי אמר לי: "איילת, לכי הביתה לדברים החשובים באמת". אז הלכתי הביתה ושם הייתי לבד עד שנרדמתי.
חלק ממכשירי הטלפון הנייד שהיו ברשותי במהלך השנים האחרונות מתו מיתות משונות. אחד צנח מכיס מכנסי האחורי אל מימי אסלה אחת בבניין של הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. אחד בילה שעות רבות מדי בין הביצים לגבינה על מדף במקרר שלי. אחד התעופף באורח פלא מהתיק שלי היישר לתוך כוס בירה סמוכה בניגוד לכל חוקי הפיסיקה הידועים לנו היום. ואני יודעת שזה הכל בגלל שאני מעדיפה שתהיה לי יונת דואר העונה לשם תרצה, שתעביר את רגשותיי הכמוסים והגיגיי הנשגבים, כתובים בכתב ידי על נייר דק מגולגל בתוך שפופרת, אל חברים שיקרים ללבי. כך יקטנו הסיכויים שאקבל מסרונים מאנשים שקוראים להם דוד שכתוב בהם "נו מה". [ניסוי שנערך בכנרת הוכיח שאפשר להעביר קבצים במהירות גבוהה יותר מזו של האינטרנט המהיר אם במקום כבלים אופטיים משתמשים ביוני דואר]. על תרצה הייתי שומרת מכל משמר.
אני סבורה שבין אנשים שחייהם שלובים זה בזה מקשרים חוטים שקופים הסמויים מן העין. החוטים האלו מכילים את כל המידע הגנטי של מערכות היחסים שהם מנהלים. כשהם מתרחקים אחד מהשני החוט מתארך וכשהם מתקרבים הוא מתקצר. כשמישהו נפרד ממישהו החוט נקרע ומתוכו זולגים החוצה כל הרגשות שהורגשו, המחשבות שנחשבו, החוויות שנחוו והמילים שנאמרו. כשאני הולכת ברחוב אני מדמיינת את הרשת הסבוכה הזאת ואת איך שאני עוברת דרכה, וגם את כל החוטים שלי שאני יודעת פחות או יותר היכן נמצא הקצה האחר שלהם. כשאני ואתה צמודים החוט שבינינו מפסיק להתקיים, אבל אז גם שאר העולם. is now friends with….
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה