וְכֹל שֶׁלֹּא אָמוּר אָמוּר בֵּין הַשִׁיטִין

"הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶמַּכָּה בָּרֹאשׁ
וּמְהַמֶּמֶת אֶפְשָׁר לִכְתֹּב בְּכֹחַ
מְהַמֶּמֶת לֹא לִזְכֹּר עוֹד כֹּל וְלָרוּץ
שְלוּחַ רֶסֶן פְּרוּעַ שֵׂעַר וּלְבוּשׁ עַל
פְּנֵי כֹּל הַשׁוּרוֹת בֵּין כֹּל
הַשׁוּרוֹת הַצּוֹפוֹת בְּךָ נִדְהָם אִישׁ
שֶׁלֹּא מִן הָאֲנָשִׁים וּלְהַגִּיעַ אֵיכְשֶהוּ
שׁוֹבֵר רֶגֶל וּמַפְרֶקֶת עַל פְּנֵי
מַהֲמוּרוֹת מַרְאוֹת חַיִּים שְׁלֵמִים
נִשְׁבָּרִים לִמְכִתּוֹת אֶל סַף שֶׁל
תֹּהוּ בֹּהוּ בְּרֵאשִׁיתִי

וְכֹל שֶׁלֹּא אָמוּר אָמוּר בֵּין הַשִׁיטִין".

אמיר גלבע / רציתי לכתב שפתי ישנים 1968


כך אני רוצה לכתוב, רצה שלוחת רסן ופרועת שער ולבוש. אם השורות יצפו בי נדהמות ורגלי ומפרקתי ישברו אז אדע שהגעתי.

אין תגובות:

פרסום תגובה