האישה הגבוהה ודקת הגיזרה

אני האישה הגבוהה ודקת הגיזרה. עקביי נוקשים על מרצפות אבן ברחובות אירופאים. אני לובשת שמלות אדומות, ארוכות ורכות, ויושבת בגו זקוף. אני שותה וויסקי בברים אפופי עשן לצלילי מוסיקת ג'אז. כל הימים מוטל צל על פניי, ואין איש אשר יֵדע את כולי. אני האישה עם החזה השופע והמחשוף הנדיב. לצווארי אני עונדת שרשרת זהב עדינה עם תליון בצורת צלב מצופה יהלומים. אני עולה לרגל למקומות קדושים עטופה בתחרה שחורה. אני יודעת יותר ממה שהייתי רוצה על אלוהים ועל אנשים. אני האישה מקו המשווה. על הלשון שלי מתגלגלת שפה, צחוקי מצטלצל למרחקים ואני מתנועעת כמו לצלילי מקצב שרק אני שומעת. כמעט שאיני מרגישה גאות או שפל, ומרכז הכובד שלי נמצא בתוכי. אני האישה מקום המדינה. שערי הזהוב קלוע בשתי צמות ולגופי מכנסי חאקי וחולצת כותנה לבנה. אני נוטעת אקליפטוס ונצרבת בשמש. את סבלי אני נושאת בשתיקה. אני כל הנשים האלו ועוד הרבה אחרות. אני אף לא אחת מהן.

מזה שנים שאני מנסה לשרטט את קווי דמותי ואיני מצליחה. הם רבים וצפופים ואין בהם סדר או היגיון. רק לאחרונה הבנתי, שההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא שאינני גוף יחיד אלא צורת רבים. [האם היותי מן צורה שכזאת יכול לפצות על כך שהשם שלי, לא רק שאינו יכול להפוך בנקל לכינוי חיבה, אלא שהוא גם נסמך בלא סומך?] ומאז אני תוהה איך ייראו חיי כשזה ייוודע גם לאחרים. מה שבטוח, כשנשב בפאב  ישאלו אותנו: "מה תרצו לשתות?". ואנחנו נרצה גם קפה הפוך גדול כדי להתעורר, גם בירה בגלל הטעם, גם יין בשביל האושר, גם וודקה כי החיים קשים וגם מרטיני לטובת התדמית. את הלילה שאחרי, לא נעבור עם הראש בתוך אסלה, חסרי אונים לנוכח העובדה שבלונדינים חטובים ישנים במיטה שלנו. וגם שאף אחד כבר לא יופתע כשהתשובה שלנו לכל מיני שאלות תהיה "כן ולא".

בעולם ישנו שינוי מתמיד. בכל רגע עתיד הופך להווה, והווה לעבר. [איפה נמצא כל מה שעבר וכל מה שעתיד?]. אני מדמיינת מסוע, כמו שיש בשדה תעופה או בתחנת רכבת, שהוא אינסופי ועליו הכול מתרחש. בדרך כלל התנועה שלנו הרמונית [של המסוע ושלי]. כשאני ישנה, ממשיכה רק התנועה השלווה והמונוטונית של המסוע, ונושאת אותי איתה. לפעמים חל שיבוש ואני מקדימה את עצמי. כשזה קורה, אני יושבת על פסגת הר מושלג ונושמת אוויר צלול. אם איני משגיחה די הצורך, דבר מה יקר ללבי נשמט, נסחף על גבי המסוע ומתרחק. אז, אני רצה בכל הכוח נגד כיוון התנועה עד שאמצא אותו ואשיב אותו אלי, שאם לא כן הוא יהפוך לגעגוע.